חוק המקרקעין קובע כי כוחו של הרישום בלשכת רישום המקרקעין תקף כלפי כולי עלמא ומהווה ראיה חותכת לתוכנו, שכן הרישום הינו קונסטיטוטיבי, כלומר, יוצר זכויות. העקרון שעומד בבסיס הוראת חוק זו הינו סופיות המרשם, היכולת להסתמך על הרישום, ולדעת שהוא סופי ומשקף נכונה את מצב הדברים.
לכן, רק בנסיבות מיוחדות שבהן יוכח שהרישום הושג שלא כדין, ובין היתר, במרמה, או עקב טעות ברישום – הרישום יתוקן. מכל מקום, המבקש להוכיח זאת – יידרש לעמוד בנטל הוכחה כבד, ולהציג הוכחות חד משמעיות שיצביעו על הצורך בתיקון הרישום. בשנת 2019, הוגשה בקשה לפסק דין הצהרתי לבית המשפט המחוזי בת"א 31294-08-19 על מנת לתקן רישום עקב טענה כי הרישום אינו משקף את העובדות, וכי מי שרשום כבעלים אינו הבעלים האמיתי של הנכס.
בית המשפט המחוזי דן ומפרט בפסק דינו את נטל ההוכחה הרובץ על המבקש לתקן מרשם שמטרתו לייצר סופיות והסתמכות.
נסיבות המקרה: השאלה הנשאלת: מיהו הבעלים האמיתי של המקרקעין, אשר הבעלות ההיסטורית בהם נרשמה ללא מספר זיהוי, כפי שהיה נהוג בעבר. מצד אחד, טוענים התובעים כי אביהם, ליאו פריש ז"ל, הינו הבעלים של המקרקעין. מנגד, טוענת הנתבעת כי אביה, לייב פריש, הינו אותו "ליאו פריש", והינו הבעלים של המקרקעין. התובעים הגישו תביעה זו לאחר שהתובעת נרשמה כבעלים, וזאת לאחר שפעלה לרישום המקרקעין על שם אביה, ולאחר מכן על שמה מכוח היותה יורשת אביה. הצדדים הגישו לבית המשפט ראיות שונות, כל אחד לצורך הוכחת טענתו. וכך מנתח בית המשפט המחוזי האם לקבל בקשה זו או לאו: כוחו של הרישום בלשכת רישום המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכנו. אולם, נקבע על-ידי בתי המשפט כי אדם שאינו הבעלים האמיתיים, אינו הופך לבעלים מחמת הוראה זו. ניתן להביע ביקורת על הרישום, בנסיבות מיוחדות, וזאת על-ידי הצגת ראיות הסותרות את הרשום במרשם. משכך, ביהמ״ש בחן את ראיות הצדדים בדבר זהות הבעלים, והאם התובעים עמדו ברף ההוכחה הנדרש לצורך תיקון המרשם. בהתאם להחלטת בית המשפט, המדינה הציגה את מסמכי רישום הבעלות כגון: שטר המכר וחוזה הרכישה, וממסמכים אלו עולה כי שמו של הבעלים היה ליאו פריש ולא ליב פריש. דהיינו, השם תואם לשמו של אביהם של התובעים ולא של אביה של הנתבעת.
כמו כן, על פי מסמכים אלו, עולה בבירור שהנכס נמכר לליאו פריש, דבר שמעיד ומלמד על כך כי אביהם של התובעים הוא הבעלים הרשום ולא אדם אחר.
ישנה התאמה בין מקום מגוריו של ליאו פריש למסמכי ההתקשרות לרכישת המקרקעין.
כמו כן, הציגו התובעים ראיה, כי אביה של הנתבעת התגורר בתל אביב, ולא בניו יורק, והוא לא אזרח ארה״ב, כפי שמופיע במסמכי רישום הבעלות.
מעבר לכך, התובעים הוכיחו כי אביה של הנתבעת לא התגורר בבלגיה במועד הרכישה, כפי שמופיע במסמכי הרכישה. בית המשפט קבע:
התובעים עשו מאמצים רבים להביא כל ראיה להוכחת גרסתם, והדבר ממחיש את המאמץ של התובעים להביא כל ראיה להוכחת הטעות שנפלה במרשם.
מנגד לכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הציגה ראיות מספקות, לא זימנה את המצהיר שעל בסיס עדותו כאדם זר אישר רשם המקרקעין את הרישום, בחרה שלא להעיד בעצמה על אף שהגישה תצהיר חתום...בו היא מצהירה כי אביה המנוח פריש לייב ז"ל רכש את המקרקעין נשוא התביעה.
נקבע כי מצופה מבעלים של מקרקעין, אשר טוען לזכויות במקרקעין, שיפעל בכל דרך על מנת להגן על רכוש שקיבל בירושה ממשפחתו - יתייצב לדיונים בבית משפט, ימציא כל ראיה וינהג כמנהג כל בעלים שמבקש להגן על רכושו. הימנעות מהבאת ראיות נזקפת לחובת אדם שלא הציגן.
לפיכך, קבע בית המשפט כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה הנדרש, והציגו ראיות מספקות להוכחת הטעות שנפלה במרשם. קרי, שאביהם הינו הבעלים של המקרקעין. משכך, הורה בית המשפט על תיקון המרשם עקב טעות שנפלה ברישום.
*האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. יש לבדוק נסיבות כל ענין באופן פרטני.