תובע ביקש מביהמ"ש להצהיר על זכויותיו בדירה הרשומה על שם בן זוגו לשעבר. לטענתו, הוא זכאי לזכויות מאחר שניהל חיי שיתוף בנכס במשך 13 שנה, וכי במשך השנים שילם על תחזוקת הדירה ועל המשכנתה.
פרטי המקרה:
תושב ישראל ביקש מבית המשפט לענייני משפחה להצהיר על זכויות בדירה במרכז תל אביב בה התגורר במשך 13 שנים.
הנכס רשום על שם בן זוגו לשעבר, תושב זר שלא מתגורר בארץ, אך מבקר בה באופן קבוע.
10 חודשים לאחר שבני הזוג הכירו, רכש הנתבע את הדירה בסכום של מיליון וחצי שקלים ושניהם התגוררו בה. הרוכש שילם חצי מיליון שקלים מהעסקה, והיתרה שולמה במשכנתה.
התובע הוכיח שמימן חלק מרכישת הדירה, באמצעות תשלום החזרי משכנתה החל משנה וחצי לאחר שהחלו התשלומים. הנתבע טען כי מדובר בתשלומי שכירות, אך טענתו נדחתה.
נקבע:
השופטת ענת הלר כריש קבעה כי בן הזוג הישראלי זכאי ל־25% מהזכויות בדירה זאת מאחר ו:
התובע היה שותף מלא למציאת הדירה.
התובע ערך בה שיפוצים.
התובע נשא בהחזר חלק מהמשכנתה.
הצדדים ראו בו כבעלים של הדירה.
הפסיקה התקבלה למרות שבית המשפט קבע כי בני הזוג לא היו ידועים בציבור.
משמעות הפסיקה:
במקרה בו בני זוג קיימו יחסי שיתוף בדירה, בכללם השקעה כספית משותפת, ובהיעדר חוזה שכירות - שני הצדדים זכאים לזכויות בנכס, גם אם רק אחד מהם הוא הבעלים הרשום בדירה
ההמלצה: אין לאפשר לבן זוג לגור בדירה שבבעלותך ללא הסכם שכירות פורמלי, שכן אחרת בית המשפט עלול להקנות לדייר זכויות בנכס.
מספר תיק: 49284-10-21
מקור: גלובס
עו"ד קרקו עוסקת בתחום המקרקעין מזה 16 שנים. האמור לעיל בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. על מנת לקבוע פגישת ייעוץ ניתן ליצור קשר במייל : hila@karako-law.co.il או בטלפון: 03-9505757.